top of page
  • תמונת הסופר/תשרה

אני לא יכולה!

הפוסט הזה מוקדש לבעלי. בעצם הוא על בעלי. רוב הפעמים יש לו יציאות באין כניסה, או מצחיקות בטירוף או מעצבנות בטירוף וגם הברקות, שמזכירות לי למה בחרתי בו כבן זוג לחיים.


היום היו לו את אחד הרגעים האלה. בלי שהוא שם לב הוא זרק משפט שפתר לי תסביך הורי שאני נמצאת בו כבר די הרבה זמן וגם גדל ככל שמספר הילדים עולה... והוא - עד כמה אני באמת מסוגלת?

להכיל/לחנך/לדאוג/לטפל/לפתור בעיות/ לתחזק את הבית/להעסיק את הילדים/לדאוג לשיעורי בית ואפילו לעלות במדרגות עם התיקים מהגן, שקיות של אוכל, עגלה ועוד המשקל שלי...


וברגעים כאלה מספיק שהבת שלי תגיד "אמא - נכבה האור במדרגות תדליקי אותו" בשביל לשבור אותי... ואז באוטומט ישר יוצא לי אני לא יכולה!!! ואחרי זה מגיעה שעה של יסורים, על איזה מסר אני מעבירה לילדים שלי כשאני אומרת את זה? איזה פרדיגמות יקננו להם? איזה מחשבות מגבילות יש אצלי? איזה מהקשיים של הילדים שלי צומחים בגלל שאני לא מעבירה להם מספיק מסרים מעצימים... ואיזה מין אמא אני בכלל... ועוד ועוד ועוד..

מאמינה שבטח עם לפחות אחד מהם אתם מתחברים...


עכשיו יום שישי. בזמן שאני לומדת לתואר, בעלי מפעיל את הילדים בנקיונות של הבית ואני לא יכולה שלא להקשיב.. אני שומעת את בעלי יורה צרור של הוראות ואת תמר הבת שלי קוראת - יש לי רק שתי ידיים! (אני מתכווצת כי זה מוכר לי מאיפשהו..) ואז עוד צרור של הוראות ואחריהן היא צועקת - אני לא יכולה!!! ואני מחליפה צבעים..

וכשבעלי ישר קרא לעברה - מה זאת אומרת את לא יכולה?! אין אצלנו במשפחה דבר כזה! תמר ענתה לו: יש לי דברים בידים! והוא ענה בנונשלנטיות - אההה אז זה אומר שאת לא יכולה עכשיו. לא שאת לא יכולה... ואז נפל לי האסימון. זה זה. בדיוק מה שחיפשתי! שיתאר את התסכול והקושי אבל לא יצבע את כל ההוויה שלי בגלל רגע אחד שאני לא מצליחה לג'נגל.. אני פשוט לא יכולה עכשיו כמה פשוט וכמה משמעותי..

אני אימצתי! ואתם?



13 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page