top of page

איך החזרתי את הילדים למסגרות אחרי הקורונה

עודכן: 19 ביוני 2020

את הפוסט הזה החלטתי לכתוב אחרי שדיברתי עם חברה שלי ששיתפה אותי שלבן שלה היה ממש קשה לחזור ללימודים. היום הראשון היה זוועתי בשבילו וכל הקשיים החברתיים חזרו לצוף כאילו לא היו חודשיים חופש בבית.. ואז הבנתי שזה לא כזה מובן מאליו להחזיר ילדים למסגרת הלימודים בעיקר אם הם ילדים רגישים...זה יותר מורכב מלקום בבוקר ולהקפיץ אותו לבית ספר כמו ה-1 לספטמבר.. זה לא בדיוק ככה...

ואז שמתי לב שעשיתי ממש עבודה וחשבתי הרבה על החזרה למערכת הלימודים ושזה משהו ששווה לשתף.. ואולי יכול לעזור לעוד מישהו בהתמודדות..



חשוב לעשות הכנה לקראת זה מכמה כיוונים.. אבל נלך רגע אחורה.. אם לומר בכנות היה לכולנו די נחמד בבית בקורונה חוץ מהאיום העולמי על מגיפה מחרידה וחוסר ודאות כלכלי.. די נהנינו. החלטנו כבר בהתחלה שאנחנו לא הולכים להתעקש על שיגרה, חינוך ומשמעת כי אחרת נשתגע בטווח הארוך והגישה עבדה מצויין.. היה קליל ורגוע והימים זרמו עד תחילת מאי, ששם אנחנו ההורים הרגשנו שמיצינו והבנות שלי כבר לא יכלו לסבול להיות עוד רגע בבית... הקטע המצחיק הוא שהבן שלי היה יכול לחיות ככה לעד.. הוא בכיתה ב' אבל כבר מראה חוסר עניין מוחלט בלימודים... זה שילוב של ילד טכנולוגי עם הרבה רגישות וקשיים לימודיים.. שילוב לא פשוט.. למזלי הוא מאוד חברותי אז לפחות לחברים התגעגע.. אבל היה ברור לנו שהוא חייב לחזור לשיגרה כי לא עשה כלום בבית!


הייתי צריכה להכין את כל המסגרת לחזרה שלו ולחשוב על מה אני מתעקשת ועל מה לא. ואלה הפעולות שנקטתי:

1. קודם כל לא החזרתי על היום הראשון כדי לתת למערכת כמה ימים של הסתגלות. לא רציתי שהבלאגן והבלבול יגיע גם לבן שלי שגם ככה רגיש מאוד.

2. ביררתי מי מהחברים שלו כן מגיע ללימודים ורק שראיתי שיש לו לפחות חבר אחד שלחתי אותו - זה דווקא היה מעולה מבחינתי כי אם אין הרבה ילדים יש יותר סיכויים שכולם ישחקו איתו והוא לא ירגיש בודד אחרי חודשיים של ניתוק.

3. החלטנו שאנחנו כרגע לוקחים אותו ומחזירים אותו ולא ההסעה כדי שיהיה יותר זמן איכות אישי ונוכל לדבר איתו בדרך ולראות שאכן נכנס בשמחה לבית ספר ואין שום קושי או בלבול.. זה לא פשוט, ודרש הערכות מצידנו אבל הוכיח את עצמו- לפחות מאבק אחד של לרדת בזמן להסעה ולחץ ותסכול הורדנו מהפרק.

4. הדבר הכי חשוב שעשיתי בעיני זה לשוחח עם המורה שלו ועם המנהלת ולהכין אותם שהוא חושש לחזור ולא יודע איך תהיה ההתנהלות וגם ככה הוא מאוד רגיש למה שקורה סביבו כך שהם קיבלו אותו בחום ורגישות ושלחו אותם כל יום עם 'פתק נחת' (פתק עם מחמאה אישית מהמורה) כך שהוא חזר קורן הבייתה. הנחיתה הייתה רכה יותר.


לשמחתי על הבנות שלי אין הרבה מה ספר כי הן שמחו לחזור וחיכו לזה. ופה חשוב לומר - שימו לב לאופי של הילד שלכם. לא כולם צריכים את המעורבות שלכם באותה מידה וזה בסדר. אל תעמיסו על עצמכם עוד דאגות איפה שלא צריך...




חשוב לי לומר שאני יודעת שהייתה לי זכות ופריבילגיה להרשות לעצמי להשאיר אותו עוד זמן בבית והרבה מההורים שלחו את הילדים למסגרות גם אם הם לא היו שלמים עם זה, כי היו חייבים לחזור לעבודה. ויש לי שני דברים לומר בנושא - קודם כל תעשו מה שאתם יכולים ואל תתנצלו על מה שאתם לא יכולים - אם אתם חייבים להסתמך על הסעה תעשו את זה, אם אתם חייבים לחזור לעבודה תעשו את זה, הבטחון של הילד נבנה בעיקר כשהוא רואה את ההורים מקבלים החלטות בעצמם ולוקחים אחריות על ההחלטות גם אם הם לא שלמים איתם במאה אחוז. זה המצב ואתם פועלים כך למען הבית והמשפחה. תזכרו את זה ושימו את רגשות האשם בצד. מה שתבחרו זה בסדר כי זו המשפחה שלכם ורק אתם מחליטים בשבילה.

אם מה שאתם יכולים לעשות זה רק לדבר עם המורה ועם חברים נוספים ולשלוח עם הילד פתק שיזכיר לו שאתם אוהבים אותו וסומכים עליו אז זה המצב המיטבי בשבילכם! וזה מצויין!


דבר שני, אם כבר שלחתם את הילד, תסמכו על הצוותים החינוכיים שהם עושים את המיטב במצב הנוכחי. תמיד אפשר לשפר ולעשות יותר ולכולנו יש פתרונות מעולים בדיעבד אבל על המערכת יש לחץ עצום ואם נוסיף עוד לחץ בסופו של דבר הוא יצא על הילדים שלנו. הלמידה תהיה פחות אפקטיבית וההתנהלות בכיתה תהיה מלאה בחרדה. אנחנו רוצים מורה שנוכחת במלואה בכיתה ולא חושבת כל היום על הטלפונים מההורים שהיא הולכת לקבל.. אז אם אין לכם דרכים לעזור עדיף שתפרקו את התסכול על חברה טובה ותשחררו את הילדים מהמתח הזה..


שתהיה לכולנו שיגרה רגועה ובריאה!

14 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page